ים, 28, ברמנית, צלמת וציירת.
אני פוגשת את ים בסטודיו לקעקועים שמנהל אחיה. במעלה זרועו מטפס שרוול אולדסקול שחור של מכונית עם להבות. הם מתווכחים מי עשה את הקעקוע הראשון קודם; אז הם עוברים להתווכח מי קיעקע קעקוע גדול יותר קודם. רפי מספר שכשעשה קעקוע לראשונה ים הלשינה עליו מיד לאמא. "אמא שלי מתעלמת מהקעקועים של רפי," אומרת ים, "אבל במקרה שלי היא בכל פעם נכנסת לחדר ובוכה כמה ימים." ים אומרת שחוץ מרפי, אין לה בכלל חברים מקועקעים; היא לא חלק מהחברה הזאת.
"עשיתי את הראשון ביומולדת 18. לא חשבתי אם זה כואב. אני גם נורא מרחפת באופן טבעי. על ההתחלה עשיתי קעקוע גדול כי תמיד את עושה משהו ושואלת אחר כך למה לא עשיתי אותו יותר גדול. יש כל כך הרבה עור על הגוף, זה כמו קנבס, את רוצה לכסות את כולו. כמה שיש עור ככה אפשר לקעקע אותו. ב-19 התחלתי שרוול. משם כבר לא חיכיתי בין קעקועים. זה ממש מרגש להתקעקע.
לפני כשנה גרתי ליד הסנטר בסמטת בוקי בן יגלי. היו שם גגות מלאים בעורבים כי היה זוג שהאכיל אותם. החלטתי לעשות את אותו הדבר ופיתחנו מערכת יחסים אוהבת. הייתי חוזרת מהעבודה ב-6 בבוקר והם תמיד היו מפוזרים שם בצורות מעניינות.
ברגע שאמרתי שאני רוצה לקעקע עורב חברים אמרו לי שזה נורא שלילי. בסיפור תיבת נוח היו שתי חיות שגורשו – כי התרבו למרות האיסור על כך – ואחת מהן הייתה עורב. אני לא אוהבת דברים אפלים, אני רואה עורבים כמשהו חמוד. אני אפילו אוהבת את הקולות שלהם.
סניר מ"ויז'ן" עשה לי אותו לפני פחות משנה. אני מתה על זה שזה כתם ורק אם מסתכלים רואים פרטים. יש נקודות שזה יצא מהקווים – בגלל שזה מקום עם הרבה עצבים ככל שהמקעקע התקרב לבית השחי זה כאב נורא, הוא ממש חורט לך אל תוך הזרוע. בדרך כלל פאקים נורא מפריעים לי אבל כאן אני אוהבת את זה. זה עסיסי.
הסגנון שלי, גם בציור, נהיה מנימליסטי מרגע לרגע. התחלתי בצבעים פסיכדליים ועברתי לשחור. עכשיו אם היה אפשר הייתי עושה קעקוע לבן."
