בן אל
בן אל, 23, תכשיטן, טבח ועכבר ברים.
הוא גדל בעיירה קטנה ("ומחרידה" ) בהרי קליפורניה, אך טוען שהוא מרגיש בבית רק באוקלנד ב-Fruitvale ("איפה שמחסני הפריקים"). הוא גדל עם שלוש שפות, כולל יידיש: המשפחה פרושה ברחבי העולם – ארגנטינה, ישראל, טקסס ("וייט טראש, אבל אני מרגיש הכי קרוב אליהם" ) – והדיאלקט האוקראיני מעיירת 'חלם' היה השפה המשותפת היחידה. לפני כמה שנים עלה ארצה.
הוא מכין שרשרת תפילה בזמן שהוא משוחח איתי. "אני אובססיבי לגבי איקונוגרפיה דתית."
(גודל מלא)
"את הקעקועים על הידיים עשיתי בגיל 18, במקור כדי להסוות קעקוע גרילה של 'אום' שעשיתי לעצמי בגיל 16. ברחתי קצת מהבית בגיל צעיר והגעתי לשני מקומות שהשפיעו עליי מאוד: הקהילות הרוחניות המזרחיות וקומונות הפיות הקיצוניות. ביקשתי מחבר מהקומונה לעשות לי קעקוע על הפרצוף- נקודות ליד העיניים משתי צידיהן. אבל הוא אמר שהוא לא מסכים לקעקע לי את הפנים עד שאני לפחות בן 25. אז ציירתי ציור לידיים וקעקעתי אותן במקום. זה כאב נורא, ביד הראשונה כמעט התעלפתי. כשעשיתי את השניה שנה אח"כ באמת גם התעלפתי.
(גודל מלא)
את הירח והעיניים עשיתי לכבוד יומולדת 19. אמא שלי והאבא החורג שלי לקחו אותי למסעדה ושאלו מה אני רוצה ליום ההולדת. ביקשתי קעקוע. הלכנו לסטודיו Black & Blue (סטודיו עם מקעקעות בלבד) שהיה קרוב למסעדה ועשיתי אותו במקום. זה היה ספונטני, אך בטוח. תכננתי את זה בתת מודע כל החיים.
את העיניים ציירתי נגד עין הרע. זה סמל שמופיע בספינות ביוון ואני נמשך אליו כל חיי, מחברות הרישום שלי מלאות בציורי עיניים. הירח הוא אחד משלושה [כתפיים וחזה], כדי לסמל את שלושת פני האלה. אני מתעניין בדת השפטים מערב הסעודית, דת הערבים שקדמה לאיסלאם והביאה לתחיית דתות פגניות. גם אצלנו בתל חצור, איפה שהיו מקריבים קורבנות לאלים כנעניים, יש פסל עם ירח הפוך. אני עצמי פגני לגמרי, לא גדלתי עם יהדות. יש לי מזבח.
אחר כך קעקעתי את כתף שמאל, גם בסביבות גיל 19. כתף ימין באה אחריה, בתכנון מראש. על כתף שמאל יש את פני האלה המצרייה הת'ור בעלת אוזני הפרה. זו סינתזה של אלות שונות שיצרתי וציירתי.
על כתף ימין יש את האיש המקורנן. הדימוי בא מהתרגום המעפן של התנ"ך שתרגם את "קרנו פני עיניו" של משה לקרניים ממשיות, כך שפעם חשבו שכל היהודים מקורננים. אהבתי את הטעות- גם לשיבא האל ההודי היו פעם קרניים. הגבריות באלוהות מסומלת על ידם, כמו הצבי שקרניו גדלות באביב.
אלו שני צדדים, נשי וגברי. הזהות שלי בעולם מתבססת על זה שאני משולב ומאוזן מגדרית. אני רואה את זה כשיא הרוחניות שלי. אני חי, מזדהה ומוליד את עצמי מחדש כל יום. זה קוויר, או two-spirited אצל האינדיאנים.
הקעקוע על פנים המרפק הוא ציור של בלטה מאיראן שתיקנתי ושיניתי. גדלתי עם המון פרסים בארה"ב; הייתי הבחור היחידי בבית הספר העברי שלא היה פרסי. עשיתי אותו אצל סניר ב'פסיכו' והוא היחידי שעשיתי בארץ ולא אצל חברים. אני מעדיף להתקעקע אצל חברים. זה מאוד אינטימי. הקעקוע כאב נורא- החוויה הייתה כאילו הוא זיין אותי, למרות שהוא סטרייט. אבל אם אתה בקטע של קעקועים, אתה מבין."
בתכנון? "פרח ה'לוף' של יום המתים– החג היחידי שאני אוהב בארה"ב; פרחי תורמוס ההרים, שתמיד פרחו מחוץ לחווה שהייתה שייכת לסבא רבא שלי; ועל פנים המרפק השני פרפר מונרך עם 'סיידי' מתחתיו, שמה של סבתא רבא רבא שלי. היא רצתה לחזור בגלגול הבא כפרפר מונרך. לא הייתה חשובה לה הירושה, רק שיצבעו
לה את השיער וישימו עליה את השמלה הירוקה שלה כשיקברו אותה. במפגשים משפחתיים אני תמיד שם לב שיש איזה פרפר שמסתובב."
6 תגובות לפוסט “בן אל”
1 אלון 11 באפריל 2010 בשעה 17:54
אחרון הפגאנים, אדיר. יופי של פוסט
2 גיאחה 12 באפריל 2010 בשעה 14:39
מדהים כרגיל.
3 גל. 17 באפריל 2010 בשעה 2:58
את אלופה בלמצוא את האנשים עם סיפורי הקעקועים המעניינים באמת.
4 אלף 3 במאי 2010 בשעה 8:40
בן-אל אתה מדהים וקסום ברמות על!
5 נמרוד 27 בינואר 2011 בשעה 18:39
יפה ומעניין
6 ניצן 2 בפברואר 2013 בשעה 21:14
רואים כמה היקום שופע בתוכך וכמה שאתה שופע ביקום. כל כך יפה שאתה מנציח זאת ככה 🙂
השארת תגובה