לאה, בת 24, לומדת אמנות בבית ברל.
(גודל מלא)
"עשיתי אותו לפני 3 שנים באיטליה, כשלמדתי שם אדריכלות. בדיוק אוטו דרס אותי- ון יצא מהחניה והייתי עם אוזניות, אני לא שמעתי והוא לא ראה ועלה לי הרגל. הייתי חודש שלם בבית אז ציירתי הרבה. לקח לי לילה אחד לצייר אותו. מהעלים היו אמורים לצמוח חללים שבתוכם יש כלי נגינה מופשטים: סקסופון, גיטרה, לירה. עשתה לי אותו מקעקעת מדהימה שעושה קעקועים ביד חופשית."
(גודל מלא)
"עשיתי אותו באותה תקופה. זה עיטור שמצאתי במגזין, שכפלתי, הפכתי למראה."
ליעל, בת 23 מתל אביב, יש העדפות מאוד ספציפיות.
"לחברה שלי שני יש נקודת חן ליד הפופיק. כשהיינו קטנות היינו אומרות שיש נקודות חן שהן סתם ויש נקודות חן שכותבים עליהן שירה. שכל האהבה שלך לבנאדם מתרכזת בהן.
עשיתי את הקעקוע בגיל 18, לפני 5 שנים. חשבתי על קונספט כללי 4 שנים לפני שעשיתי אותו, במשך שנתיים ידעתי בדיוק מה אני רוצה. בגלל שיש משהו שלם בגוף, יש בקעקוע משהו שמבזה אותו ומרוחק ממנו, משהו קבוע שנמאס ממנו. ידעתי שאוכל לקבל את הקעקוע כחלק מהעולם הויזואלי שלי, כחלק מהגוף שלי. זה היה אחרי הרבה זמן ששנאתי את הגוף שלי, והבנתי שיש בי דברים שאני אוהבת וצריך להעצים.
הוא לא כאב בכלל. זה יצא הרבה יותר ציבורי משחשבתי–חשבתי שיהיה יותר פרטי."
בתכנון? "מניפת תחרה על תחתית כף הרגל ותציץ מהצד, איפה שהייתה אמורה להיות קשת ואין בגלל הפלטפוס. אני חושבת על זה 3 שנים, לא אעשה עד שלא אהיה בטוחה איזו מניפה. זה בין האישי לציבורי- כאילו נורא אישי אבל אפשר לראות את הקצוות אם מישהו מתרכז. מניפה זה משהו שמלווה אותי המון זמן. יש משהו במניפה הסגורה שמאוד לא מגלה מה היא אמורה להיות- כמו יחסים, כשאת פוגשת מישהו, אתם מכירים באופן מסויים לעומת איך שאתם מכירים אחרי כמה זמן. המניפה חייבת להיפתח בקצב שלה, בשכבות שצריך לעבור אותן. כל שכבה חשובה למה שמתקבל בסוף."
איזי בת 21 וגרה בשנקין עם ארוסתה. היא נולדה בניו יורק, עלתה בגיל שנתיים לארץ וגרה בברייטון ביץ', אנגליה בגילאי 16-9.
"כל אחד מהקעקועים מסמל את אהבתי לתחום אחר. את הראשון עשיתי לפני שנתיים, אחרי שיצאתי ממערכת יחסים רצינית עם אשה מבוגרת. היינו אמורות לעשות את זה ביחד אבל בסוף עשיתי אותו לבד. הוא האהוב עליי. הוא מסמל את אהבתי לשירה והשפה העברית, ואת הכניעה לאהבה.
קעקוע ה-airholes (כמו של צ'לו) מסמל את אהבתי למוסיקה. אלו פתחי האוויר של כלי הנגינה שדרכם נוצרת תהודה, ובלי החורים הצליל לא יכול לצאת. הם מזכירים לי לנשום כי אני חולת אסתמה, אלו פתחי האוויר שלי, ריאות חלופיות.
הסנונית היא ציפור בחיפוש מתמיד אחר בית, אף פעם לא שוקטת. היא יוצאת רק לקראת השקיעה, וחיה בשמיים רק כשהשמש גוועת. היא מסמלת את אהבתי לחופש.
את הקעקוע הזה עשתה לי השותפה על המיטה אצלי בבית. הוא הכי כאב, חוץ מזה ברגליים. הוא מסמל את החיבור שלי לטבע, שבסופו של דבר אני חוזרת לאדמה, מהאפר באתי ולאפר אשוב."
בתכנון? "קעקוע של מצפן מעל המרפק, וברבורים שחורים על עצמות האגן."
© 2024 | מבוסס על מנגנון וורדפרס | תורגם על ידי Lida Daidaihua.
