דיאן
דיאן, 56, גרה 15 שנה בבלגיה, 25 שנה בישראל ו-16 שנה בארה"ב. לאחרונה שבה לגור בתל אביב.
(גודל מלא)
"כשהייתי בארץ בקיץ רציתי לקעקע פרח שמאפיין את הארץ. חברה אמרה שעדיף נוצה שכותבים איתה, כמו שעדיין כותבים את הכתובה.
(גודל מלא)
יהודיה נודדת אני. הייתי דתיה חרדיה ל-15 שנים הראשונות בחיי, אבל לא בנשמה. שרוולים ארוכים, ישיבת בית יעקב. כשעברנו לישראל, אמא שלי רשמה אותי בעירוני ח' דתי. למדתי עברית מתימניות מהרחוב של שכונת התקווה.
(גודל מלא)
זה התחיל מזה שהבן שלי הלך לגן בארה"ב ולגננת היה קעקוע על הרגל. פעם זה היה לא חוקי להתקעקע במסצ'וסטס אז הייתי נוהגת שעתיים לניו המפשייר. והתמכרתי. 16 שנה אני מתקעקעת. עם קעקועים זה או שאת עושה אחד וזה כואב לך ואת מוותרת או שאת הולכת לכיוון ההתמכרות. בגלל מצב המניה דפרסיה הנפשי שלי, כל פעם שסבלתי הייתי הולכת למקעקע שלי. הוא גם נרקומן לשעבר, שיצא מזה. הוא היה מקשיב לי, לבכי שלי.
(גודל מלא)
הבת שלי באה לביקור וכשהיא נסעה נשבר לי הלב. הרגשתי את זה פיזית. מגיל 3 הייתי מקריאה לה את הספר בעברית ובתור ילדה בת 4 הייתה בוכה ומבינה שזה ספר עצוב. הבת שלי אמרה שאם אי פעם תעשה קעקוע זה יהיה זה בגדול על הגב שלה. אז איך שהיא נסעה, נסעתי בוכה מתייפחת והוא עשה לי את זה בחינם. כל הקעקועים שלי הם אימפולסיביים. מהכאב הפסיכולוגי אני הולכת לכאב הפיזי. אם הייתי בת נוער כנראה הייתי מתחילה לחתוך את עצמי.
(גודל מלא)
קודם קעקעתי לזכר אמא שנפטרה, אז לאבא שלי. גם 'אני לדודי' היה לכבוד ההורים, כי הם היו אהוביי. את שלושת הכוכבים עשיתי בגלל שהשבת יוצאת איתם.
(גודל מלא)
'Everyone Is Entitled To My Opinion'/'אשת חיל' – מתוך אחד מכרטיסי הברכה שמכינה אמנית בשם מקסין. אם אזדקן אני רוצה להיות כמוה, עם שיער כחול ולא לשים זין על אפאחד. את הסרט הורוד עשיתי כשגיליתי שיש לי סרטן השד. אני עכשיו בסדר תודה לאל אבל אני צריכה להיות במעקב כל החיים.
(גודל מלא)
משפט שרבי הילל כתב והתחלתי לחיות לפי זה. בתורה אומרים שאם את רואה בנאדם טובע ואת לא יודעת לשחות, אסור לך לקפוץ ולעזור לו. אני מאמינה בזה. אם את לא מצילה את עצמך, אף אחד לא יהיה שם בשבילך. קשה מאוד לקום ולעזוב אחרי 16 שנה, עם הבגדים מילולית על הגב. המצב של המשפחה שלי התדרדר, הבן שלי קווין נכנס להישפט בבית משפט על סמים. חמישה חודשים הוא לא גר אצלי. הרגשתי שלקחו לי חצי מהלב. פתאום שירותי הרווחה מחליטים ואין לך שליטה על מה קורה לבן שלך.
(גודל מלא)
זה ציור שקווין צייר בגיל 7. קעקעתי אותו וציור נוסף שלו כי רציתי שיהיה לי חלק מהבן שלי עליי.
(גודל מלא)
תמיד אהבתי את עץ החיים. היו לי נימים מההריון ורציתי להסתיר אותם.
(גודל מלא)
ראיתי סדרה בה יש בחורה גותית עם קעקוע של סמיילי. כל כך אהבתי את הרעיון של סמיילי על האצבע המשולשת. כשאני נוהגת יש לי road rage ואני מראה את האצבע הרבה. את העצוב הוספתי אחר כך, כדי שיהיה לי ליום שמח ועצוב תלוי במצב הרוח.
(גודל מלא)
אני אובססיבית לשואה. רואה כל סרט שיוצא על זה. זה בשביל ההורים שהיו ניצולי שואה וגם בשביל היהודים בשואה שהיו צריכים ללכת עם טלאי מגן דוד. נקראתי על שם אחותו של אבא שנספתה, ילדה מדהימה עם עיניים כחולות שנלקחה מהרכבת. רציתי לקעקע דגל ישראל, אבל לא היה לי מספיק מקום לשים על הגב כי הייתי בשר ועצמות. הקעקוע כאב כאבי תופת בגלל המיקום ובגלל שאני רזה. הייתי כולי זיעה קרה. אמרתי לעצמי, את תשבי עכשיו ותסבלי למענם, הכאב שלהם היה הרבה יותר גדול משלך.
(גודל מלא)
'Life may not be the party we hoped for but while we are here we might as well dance'. אימרה שראיתי בפייסבוק והחלטתי שזה מתאים לי. אני בחושך אז אני רוצה להיות באור. אני בדיכאון עמוק אבל אני אוהבת את החיים וזה למה אני תופסת אותם בביצים. אני רואה את הים אני חיה, אני רואה אנשים אני חיה."
*
להרשמה לעדכונים בפייסבוק
4 תגובות לפוסט “דיאן”
1 _LiBERTiNE_ 30 ביולי 2011 בשעה 0:53
הבלוג הזה גורם לי לאהוב אנשים שלא הכרתי לפניו ולעולם לא אכיר בחיים. תודה לדיאן שנתנה לי להכיר אותה ולך עדי שתיווכת בין ההכרות שלנו. אני דומעת מהתרגשות ואהבה ומאחלת לדיאן רק קעקועים שמחים מעתה ואילך.
2 katamine 30 ביולי 2011 בשעה 13:17
מצטרף!
והקעקוע של האדם שהופך ציפור מעל העץ הנדיב – מרהיב.
3 נועה 31 ביולי 2011 בשעה 12:18
וואו. איזו אישה מדהימה.
4 רותם 31 ביולי 2011 בשעה 13:20
מדהים.
ובלי קשר ישיר לפוסט, אני כ"כ שמחה כל פעם מחדש על עדכונים כאן.
השארת תגובה