חן
חן, 26, מסיים תואר שני בפילוסופיה, קורא וכותב מדע בדיוני.
"התחלתי עם הקעקוע על המותן בגיל 21, איור שאהבתי מספר הגות ממרכז אמריקה. קעקוע אינו צריך להיות בהכרח יפה, אלא קודם כל אסתטי. זוהי האסתטיקה שמשדלת את כיעור הגוף לקיום נסבל. זה יותר טבעי לי מלהתלבש.
(גודל מלא)
קעקוע דוהה בשמש, משמעות דוהה בזמן, וכך גם הגוף. יופי ומוסר כבר לא רלוונטיים; אנחנו בעידן של ערך גרפי. יופי כל כך קל להשגה וכל כך זול, שגרפיות שהייתה עד עכשיו רק קו המתאר של היופי, מאפילה על התוכן. הקו היה הגבול של השטח, עכשיו הוא הפך להיות השטח עצמו. כמו שילד קטן כל כך אוהב להעביר את האצבעות שלו דרך הטיפות בגשם, אני מצייר את הטיפות על העור.
בהמשך קעקעתי על הירך גרפים שמתארים את התפתחות העלילה של ספר, מתוך הספר 'טריסטרם שנדי' של לורנס סטרן מהמאה ה-18; הבא היה המומיה על הירך, מעטיפת האלבום 'סיפורים של אדגר אלן פו' של אלן פרסונס. אחריה קעקעתי גם את המומיה השניה מהאלבום על הירך השניה. את המותן והגב קיעקע מיכאל מ'קיפוד', את השאר עשה ג'ורג' מאותו סטודיו.
זה חלק מתוך איור של ראלף סטידמן שעשיתי לו דמות ראי.
אני לא אוהב קעקועים חשופים מכמה סיבות. הם דוהים נורא מהר. אין לי בעיה עם תשומת לב, אבל כשהקעקוע חשוף אתה לא שולט במי שרואה את הקעקועים שלך. אני אוהב לשלוט במה שיוצא ממני. קעקועים במקומות שלא רואים זה סוג של פילגש. אתה לא מחוייב אליה, אבל כשאתה רואה אותה אתה נהנה. יש משהו מאוד לא מחייב בהנאות או סבלי הגוף. הגוף הוא גוף הוא גוף, הוא מתכלה, הוא לא נצחי, וכאב הוא משהו סופי. ביחס לגיהנום או גן עדן זה כלום, זה חלקיק עלוב.
(גודל מלא)
היד עם הפרצוף היא של המאייר פיטר קופר, שהגעתי אליו דרך רומן גרפי שעשה לקפקא; מעליה עשיתי את הסמל של איינשטורצנדה נויבאוטן, ולידה סמל של הרזידנטס, שתי להקות שאני מאוד אוהב; העיגולים הם מאיור של ראלף סטידמן, מאייר הבית של האנטר ס. תומפסון, שהמציאו ביחד את סגנון הגונזו.
(גודל מלא)
Drunk On the Pope's Blood זה שם של תקליט ספליט של לידיה לאנצ' וה-Birthday Party [אחת הלהקות המוקדמות של ניק קייב –ע.ס.]. דבר ראשון, זה כמו לאונן עם נייר זכוכית. זה תקליט שכל כך קשה להקשבה, באיכות כל כך גרועה; אבל אתה שומע כל כך הרבה אמת כימיקלית שזה מדהים. הלואו פיי פעם היה לואו פיי אמיתי, ולא כמו היום ששופעים המון כסף רק כדי להישמע כמו חמישים סנט.
סולם ומסילת רכבת נראים אותו דבר. תמיד חלמתי שכמו שיש סולם יעקב, יש גם רכבת יעקב, שנוסעת מהשמיים למטה.
(גודל מלא)
על ירך ימין קעקעתי The SubMOnsteR's Lair. הוא אחד היחידים עם משמעות, ואני אוהב אותו למרות זאת. על ירך שמאל קעקעתי תמונה של ברק אמיתי שעיבדתי בצייר.
(תקריב)
קעקוע טקסט נוסף עם הכיתוב is this insidious בו מסתתרת המילה 'nous' שהיא 'שכל' ביוונית.
(גודל מלא)
הקעקוע על הגב עוד לא גמור, כמו כל הגוף שלי בתכלס. זה ציור של ראלף סטידמן של העיר ברלין, שאני מאוד אוהב, אבל זה לא למה קעקעתי את זה.
קעקוע לא זז, אבל הוא תנועה. הלוואי והיה קעקוע פלאש, או וידיאו ברפטיציה אינסופית, או הולוגרמה, או מראה מעוותת, או כזה שקוף שרואים דרכו פנימה אל תוך הגוף."
בתכנון? "בעתיד הרחוק אולי- ארובות ועשן שעולה לכל אורך הרגל, שגם יקשור את כל הקעקועים יחד."
*
כמו תמיד, אפשר להירשם לעדכונים בעמוד בפייסבוק
13 תגובות לפוסט “חן”
1 zohar 7 באפריל 2011 בשעה 0:13
fantastic
2 עדי ק 7 באפריל 2011 בשעה 0:24
הכי אהבתי את האיור של ראלף סטידמן. פוסט מהמם.
3 הילה 7 באפריל 2011 בשעה 0:31
הקעקועים האלה מבטאים זרימה מדהימה, כאילו הכל קשור פה להכל למרות שהכל שונה במהותו.
מדהים. אהבתי.
4 גל. 7 באפריל 2011 בשעה 9:45
נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני כל כך מתרגשת מהקעקועים שהייתי צריכה סיבוב חוזר כדי לשים לב לאיך שאת מעבירה את הדיבור של המרואיין.
נהדר.
5 רותם 7 באפריל 2011 בשעה 11:33
קעקועים מדהימים,
ובכלל, לא יצא לי להגיב כאן עדיין – אני קוראת קבועה, אתר ממש מעולה.
6 טל בחלוק המקלחת 7 באפריל 2011 בשעה 11:50
פוסט מעניין ביותר. מאוד נהניתי מהעומק הדמיון שהקעקועים משקפים. למרות שחלקם הם לא יצירה אישית של המקועקע, יש הרבה עונג בלהבין את ההשראה שנחה עליו בעת שבחר אותם.
הקעקועים גם מסודרים בצורה נעימה וזורמת על הגוף.
האסתטיקה של הקוים פשוט מטריפה! מי המקעקע?
7 tabularasa 8 באפריל 2011 בשעה 1:14
תודה לכולן/ם! למרות שתכלס הקרדיט הוא של חן 🙂
טל ממי – הגב והמותן הם מאת מיכאל ב'קיפוד', השאר הם מאת ג'ורג' מ'קיפוד', שבעיני הוא פשוט מאלף
http://www.kipodtattoo.com/georgesamborsky
8 חן 8 באפריל 2011 בשעה 2:28
תודה רבה לכולכן/ם, ותודה מיוחדת לעדי. מקווה שבעוד זמן מה (….פונקציה של הכנסה, או של ירושה….), נוכל לעשות פוסט-המשך.
9 עלמה 8 באפריל 2011 בשעה 9:14
כל כך יפה. נחמד שהתחלת לעדכן פה יותר
10 הילה אחרת 8 באפריל 2011 בשעה 10:28
יש פה שניים שלושה שלא ראיתי. כמו המסילה למשל. היא יפהפייה.
הקעקועים שלך כאלו אסתטיים. ואני אוהבת את זה שלמרות שלרובם אין משמעות ברורה בשבילך הם נותנים מושג לגבי מי שאתה.
11 tabularasa 9 באפריל 2011 בשעה 0:08
:))))))))))
12 דניאל תרז 25 באפריל 2011 בשעה 12:18
ואו טבולה, היממת אותי הפעם ממש. את מצליחה בעדינות וברכות להעביר סיפור אמיתי, כנה ומרגש. כמעט לא מרגישים שהייתה שם מצלמה. את דמות הסופר היודע כל בלי לדחוף את זה לפנים. אהבתי כמו תמיד.
חן נראה בנאדם מרתק והצלחתי להתחבר עם הרבה ממש שנכתב.
תודה!
13 אלה ב. 27 באפריל 2011 בשעה 1:05
וואו עוד לא ראיתי קעקועים כאלה ייחודים, עם שפה שמאפיינת וקושרת בין כולם.. וול דאן!
השארת תגובה