רוני כ.
רוני, 21, לקראת סוף השירות הסדיר וסטודנט לפסיכולוגיה באונ' הפתוחה. היה מפסל ("לאחרונה עם עץ"), אבל כרגע אין לו זמן.
"ידיד אמר שאני אידיאולוגיה מהלכת. הייתי קצת מוחמא. כבר שמתי לב שבדיונים מסויימים אחרים צריכים למצוא טיעונים ואני רק צריך להוריד את החולצה.
את הקעקוע הראשון עשיתי חודש לפני גיל 17. בתחילת 'המדריך לטרמפיסט לגלקסיה' איש מגלה שחברו הטוב הוא חיזר ושמשמידים לו את הבית ואת הכוכב; הוא תופס טרמפ על חללית ועולמו מתהפך עליו. אז ידידו החיזר נותן לו את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, שמודפסות עליו בגדול המילים 'DON'T PANIC'. זו העצה הכי טובה ששמעתי עד היום.
חצי שנה אחרי כן קעקעתי באיטלקית את האמירה של גלילאו, 'אף על פי כן נוע תנוע'. הכנסייה אמרה שיעלו אותו על המוקד אם לא יחזור בו מטענתו שכדור הארץ הוא לא מרכז היקום. הוא חזר בו בפומבי, אבל 'האגדה' אומרת שכשיצא מבית המשפט מלמל לעצמו את המילים האלו. מבחינתי זה אומר שלא חייבים לשכנע את כולם במשהו. הקטע המוזר עם קעקועים זה שאני שם אותם ורק אחר כך מפנים אותם יותר. עכשיו לא חשוב לי לשכנע אנשים בשום דבר.
(גודל מלא)
(גודל מלא)
(גודל מלא)
הבא, כמה חודשים אחריו, הוא קו אחד שעובר בין מילים על הכתפיים והגב. הדברים הרעים והטובים, שהם ניגודים אחד של השני, הם לא באמת ניגודים ואי אפשר להפריד אותם. אי אפשר להגיד מה טוב ומה רע, מה נכון ולא נכון, מה גיהנום ומה גן עדן. עם הזמן הבנתי שאהבה היא לא ההיפך משנאה – אדישות היא ההיפך של שניהם.
אחרי קעקוע נוסף, עשיתי על החזה את "מיתוס ולוגוס" ביוונית, בטיול בבולגריה. ההשראה אליו הגיעה מ"זן ואמנות אחזקת האופנוע". הסופר טוען שלכל חברה יש את המיתוסים שלה- דברים שמקובלים כעובדות. הלוגוס הוא איפה שאתה מפסיק לקבל את מה שהחברה אומרת לך שנכון ומתחיל לחשוב בעצמך מה נכון. ברגע שאתה עוזב את תחום המיתוס ונכנס לתחום הלוגוס, אומרים שאתה משוגע. הקעקוע "No Rules/No Lines" מדבר על איך שהקיום הוא במודעות, בתפישה. אין אבסולוטים טבעיים; זו תזכורת שאין קווים אדומים באמת, אין אופן טוב או רע שצריך או לא צריך להתנהג לפיו.
אחרי זה הייתה תקופה של קעקוע כל חודש. יש בין הקעקועים חפיפה, קעקוע אחד הוביל לאחר. קעקעתי "I Am My Art" כשניסיתי לחשוב על מהי אמנות. אני מאמין שבכל דבר יש את הפוטנציאל להיות אמנות, כל דבר שמושקע בו דבר אנושי כמו חשיבה או אמוציה. אני משתדל להשקיע מאמץ גם בעצמי. הקעקוע "a man or a mouse?" הוא וריאציה שנראיתה לי פחות בנאלית ל"קרפה דיאם". זה אמור להיאמר בטון תקיף ובדפיקה על שולחן: "goddamnit man, are you a man or a mouse?" הקעקועים הם התחייבויות. זה הקעקוע היחידי שהייתי אומר שאני צריך לעבוד יותר על למלא את המסר שלו.
הסמל הגדול על הכתף הימנית הוא "מו" בקוריאנית וגם בסינית ויפנית. בתרגום גס אפשר לתרגם את זה כ"לא כלום"; בתרגום משמעותי אפשר לתרגם את זה כ"שאלה שגויה מיסודה". לא כל שאלה שנשאלת בהכרח יש לה תשובה.
(גודל מלא)
כמה קעקועים אחר כך קעקעתי על החזה בבולגרית "הבנה,ידיעה, קבלה" ועוד מילה שקצת קשה לי לתרגם; זה די מתחבר לקעקוע עצמו, כי הוא מורכב ממילים והיבטים שונים של אותו רעיון. אנחנו חושבים במילים ואפשר לטעון בצדק שהמחשבה שלנו מוגבלת על ידי השפה. ידעת שיש שפות עם יותר מילים לגוונים, שאם את מכירה אותן את יותר מבחינה בהבדלים ביניהם? המילים שבחרתי אמורות לתאר את אותו הדבר אבל אף אחת מהן לא מבטאת את הדבר עצמו, גם לא כולן ביחד. אפשר לפחות להיות מודע לזה. אולי אפילו- לנסות לחשוב בלי מילים.
הכתם (כפי שאנשים אוהבים לקרוא לו) על הכתף השמאלית הוא צל יונגיאני, בעקבות הפסיכואנליטיקאי קרל יונג. הוא שם לב שהרבה פעמים מופיעה בחלומות דמות אפלה שהחולם לא מרגיש חיובי לגביה. יונג טען שאלו הצדדים של עצמו שהוא לא מוכן לקבל, אז הוא מדחיק אותם לתת מודע שם הם הופכים למקור לפחד ואימה. זו תזכורת לעצמי שיש דברים שהם ממש לא כמו שהייתי רוצה להאמין שאני, אבל שעדיף להתמודד איתם.
לפני כחצי שנה קעקעתי את הספרה על הזרוע. כשזורקים נוזל לחלל הוא שואף להיות בצורת ספרה, זו הסיבה שהכוכבים עגולים. זו הצורה הכי בסיסית, הכי מושלמת. זה המצב הרגוע שאם מניחים לדברים להיות הם מגיעים אליו באופן טבעי.
(גודל מלא)
על הירך קעקתי גיאומטריה לא-אוקלאידית. הקעקוע הזה מתייחס ליחסיות של ההגיון. גיאומטריה אוקלאידית היא כזאת של בית ספר, שמבוססת על כמה אקסיומות, כמו למשל ששני קווים מקבילים אף פעם לא נפגשים. מעצם הגדרתן כאקסיומות, אין למה או איך להוכיח אותן. כמה מתמטיקאים בדקו איזו גיאומטריה מתקבלת כשיוצאים מנקודות הנחה שונות מהאוקליאידיות, ולא הגיוניות בעליל. למשל, כשניסו להניח ששני קווים מקבילים לפעמים כן נפגשים, הם גילו שהגיאומטריה עובדת גם ככה. במכניקת קוואנטים ככה היא אפילו יותר מדויקת. הם מתבססים על משהו שגוי, שלא ייתכן. אבל זה עובד, לא?"
בתכנון? "אולי את המילים 'בן אנוש הנני, לכן שום דבר אנושי לא זר לי', של משורר לטיני. או וריאציה על הציטוט מהספר 'זן ואמנות אחזקת האופנוע': 'הבודהא, האלוהות, שוכן בנוחות לא פחותה במעגליו של מחשב ספרתי או בגלגלי השיניים של ממסרת האופנוע מבפסגת הר או בעלי כותרתו של פרח'."
6 תגובות לפוסט “רוני כ.”
1 אודיה 21 במרץ 2011 בשעה 0:03
מדהים. ספר פילוסופיה מהלך. נשמע שמאוד קשה להסתובב עם כל כך הרבה אחריות וסימוני מחשבה על העור בכל רגע נתון.
2 איתמר 24 במרץ 2011 בשעה 12:33
תשוקה! צמא לידע. פחד משכחה… אני נמשך לרעיון שבשביל להפנים משהו אתה צריך להרגיש אותו על העור שלך. במיוחד התרשמתי מ"מיתוס – לוגוס" וההמחשה של הגיאומטריה הא-אוקלידית. אי אפשר שלא להתרשם מהאיש למרות שאני לא מסכים באופן עקרוני עם קעקוע של רעיונות בחברה (וכנראה שכתוצאה מכך, גם לא בגוף).
בצלחה בסוף השירות. ותודה עדי על עוד פוסט מהמם.
3 יובל 27 במרץ 2011 בשעה 19:30
הפוסט שהכי התחברתי אליו עד כה.
כמה רעיונות, כמה מחדש.
מתחיל מעצה קטנה ובסיסית – בלי פאניקה,
עובר דרך זן,
ונגמר בפילוסופיה של המתמטיקה.
תודה לך ולרוני
4 שירלי 23 באוקטובר 2011 בשעה 23:38
אהבתי ,נשמע כמו אחלה בנאדם להכיר(:
5 משי 23 באוגוסט 2013 בשעה 20:54
הייתי רוצה את אותו מבצע..
6 מריה 25 בספטמבר 2013 בשעה 8:57
היי רוני 🙂 ואו, אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את מה שכתבת! הצלחת למשוך את צומת ליבי עם הקעקוע הראשון מ"המדריך" שהוא הספר האהוב עליי מכל הספרים שקראתי אי פעם וקראתי הרבה מאוד ספרים. המשכתי לקרוא ומאוד מצא חן בעיניי פשוט כל מה שכתבת. אני מתעניינת בפילוסופיה מאז שאני ילדה וביום יום אני מעבירה הרבה זמן בהרהורים על החיים ובניסיונות לפענח ולהבין אותם מההיבט הכי קטן שלהם עד להכי גדול, מהפשטות עד למורכבות, מהעומק לרדידות ולהגיע להבנה כוללת ואינוידואלית של החיים בו זמנית.
בקיצור, אני מאוד אשמח לדבר איתך, אני חושבת שיהיה לנו הרבה על מה לדבר. אני אשמח אם תיצור איתי קשר בפייסבוק- Maria Mazos. אם לא תצליח למצוא אותי זה כנראה בגלל הגדרות הפרטיות הנוקשות שלי חחח בכל מקרה אם לא תמצא אותי אני אשמח למצוא אותך אז בעקרון תכתוב לי פה את שמך בפייסבוק וניתן לנפלאות הטכנולוגיה להמשיך מכאן לעשות את שלהן.
שיהיה לנו יום טוב 🙂
השארת תגובה