יערה
יערה, 28, סטודנטית נצחית לפילוסופיה ואמנות רב תחומית.
"היה לי חבר חצי שנה. זו הייתה מערכת יחסים מאוד אינטנסיבית ואינטימית – אבל הקעקועים שהיו לו על כל הגוף הפרידו בינינו, במובן שתמיד נכח בינינו המניפסט המקועקע (כמו הזכוכיות של גידי גוב). אף פעם לא התרגלתי. את לא נוגעת בעור, את נוגעת בציורים. זה מחלק את הגוף: לפני כן יש מרחבים אינסופיים והנה פתאום יש צורות שמקטעות אותו. ויש תחושה שהמסכות אף פעם לא יורדות. הייתי ילדה אז, והעולם שלי היה רווי משמעויות ואידיאלים, וחוסר ביטחון: בראש שלי, המראה של רגעים, מחשבות, אהבות, צורות וכו' שהוא בחר להנציח על הגוף עמדו בהשוואה אלי, לרגעיות שלי בחיים שלו. לא משנה כמה הרגע הזה יכול להיות ארוך ומשמעותי, זה נשאר רגע כי אני לא יכולה להטביע את עצמי בגוף אחר."
6 תגובות לפוסט “יערה”
1 שיר 5 במרץ 2011 בשעה 15:04
יפהפה
2 אמונה 5 במרץ 2011 בשעה 18:16
מה ששיר כתבה זה בדיוק מה שרציתי לכתוב. פשוט יפהפה.
3 מרקוביץ' 15 במרץ 2011 בשעה 2:46
וואו.
וואו.
4 גל. 28 במרץ 2011 בשעה 0:16
פוסט נהדר. מחשבות על המקום של קעקועים בחיים שלנו ובתוך אינטימיות של זוגיות, כל כך מתאימות לפרוייקט הזה.
5 שימי 6 במאי 2011 בשעה 1:35
יפה. תודה.
6 נטעלי 11 באפריל 2013 בשעה 15:18
יפה ונוגע – זו זוית שמעולם לא חשבתי עליה והיא כ"כ נכונה.
השארת תגובה