קתרין

אני מתנצלת מראש על האיכות הירודה של חלק מהצילומים הפעם (לא כולל התצלום הנהדר של עמרי סוויסה).

–עדי ס.

*

קתרין, 27, סיימה כעת תכנית חילוף סטודנטים באונ' חיפה ואוטוטו חוזרת לביתה שבגרמניה. בשהותה בישראל ערכה מחקר על מגדר וזהות בקרב חיילות ישראליות.

"בגרמניה כמעט ולא מדברים איתך על הקעקועים שלך. כאן לכל אחד יש מה לומר או לשאול בעניין, או שפשוט יושבים ונועצים בך מבט. הייתי צריכה כמה שבועות לעכל את זה, לפעמים זה קצת חצה לי את הגבולות. אני רגילה שיש לי מקום מוגדר סביב הגוף שלי. לקח לי זמן להבין שזה לא נובע מחוסר נימוס.

הקעקוע הראשון היה מתנה מאמא, שלושה ימים לפני יומולדת 16. הוא כבר כוסה. עשיתי הפסקה עד גיל 18, ומשם ואילך התקעקעתי בסדר קבוע כל חצי שנה. אחרי שסיימתי תיכון ההורים רצו לתת לי משהו שיזכיר לי את הרגע המיוחד הזה בחיים, אז הם קנו לי קעקוע של פרפרים על כפות הרגליים.

(תצלום אורח: עמרי סוויסה)

על הכליות קעקעתי פרחי לילי. על הגב, עץ עם עלים וציפורים. על העורף קעקעתי תלתן עם הכיתוב Veritas: זו הבחירה להיות כנה מתוך אמונה שזה יביא לי מזל.

(גודל מלא)

עד גיל 23 קעקעתי במקומות שאפשר להחביא. כשהתחלתי לקעקע את הזרועות, זו הייתה החלטה מודעת שהביאה אותי לבחור רק במקומות עבודה שיקבלו אותי איך שאני. ידעתי שאמלא את הזרוע, פשוט לא ידעתי איך. לא ידעתי לעשות קונספט שלם, אז פשוט עשיתי חלקים קטנים שיוכלו להתחבר אחר כך.

הרימון בצורת לב נלקח מהמאייר דרק הס; כוס התה היא האהובה עליי בבית; חתיכות הפאזל היו כי הייתי מבולבלת (puzzled). המטרייה היא סמל של הגנה. כשאחזור לגרמניה, אכתוב מתחתיה את שם האחיינית שלי.

השעון הוא מתנה שאבא שלי נתן לאמא שלי כשהתארסו.

הכפתור הוא מחווה להרגל שלי לאסוף כפתורים ולמלא בהם כוסות; המחט היא מחווה לכשהייתי ילדה קטנה ותפרתי הרבה. המפתח הוא המפתח למכונית הראשונה שלי, עם לב על שרשרת שחברה נתנה לי ליומולדת. הספר הפתוח הוא קעקוע ידידות שעשיתי עם חברה מאוד טובה. ויש לי כורך ספרים שאני אוהבת להשתמש בו.

הנשים הן איורי ארט נובו של אלפונס מריה מוכה: הראשונה מייצגת את האישיות שלי כמישהי חושבת ומופנמת, והרקדנית היא האני היותר מוחצנת שרוקדת ונהנית מהחיים. אחר כך מילאתי את רקע הזרועות בקישוטים גם בסגנון זה. על פרק יד שמאל קעקעתי סירה שציירתי עם המילה Ich ['אני'], שהיא על למצוא את עצמי. על פרק יד ימין עשיתי פעמון מתוך ספר הילדים 'סוד הקלפים' של יורסטיין גארדר, שידיד כתב לי בתוכו הקדשה חשובה. הפעמון בא להזכיר לי לא לפגוע באנשים כמו שפגעתי בו.

את הלב עם התפרים קעקע עליי החבר לשעבר באמצע הסלון שלי. את הספינה קעקעתי אחרי תקופה של יחסים בעייתיים עם העיירה שממנה באתי. עשיתי ספינה כדי לסגור מעגל- להרגיש שאני שטה הביתה."

1 באפריל 2011 | כללי | תגובות