גיל
גיל, 25 וקצת, מארגנת מסיבות קוויריות ואלטרנטיביות בת"א.
"את מכירה את הדבר הזה שעוברים ברחוב מישהו זר ולא יודעים מאיזה צד לעבור? אין לי את זה. השאלה מי עובר קודם נעלמת – פשוט מפנים לי מקום. קריעת ים סוף. חברים רוסים שלי סיפרו לי שבתרבות הסובייטית, במיוחד לבחורות, קעקועים זה סימן של פושע, כנראה זה מסביר את זה. נראה לי שנפל לי האסימון לגבי קעקועים אחרי שראיתי פעם ראשונה את 'ממנטו'. מתתי על הקונספט של לקעקע דברים בשביל לזכור אותם. אני מאוד אמביוולנטית – תמיד מתלבטת בין דברים. אז את הדברים שהתעמתתי איתם ועשיתי לגביהם החלטה אני מקעקעת על עצמי.
הראשון היה הנסיך הקטן, מתנת יומולדת 18 ממישהי שהייתה אז חברה מאוד טובה שלי. גם הוא וגם הפניקס הם מתוך ספרים שקראתי כשהייתי ילדה. את שני הראשונים עשיתי בלי הסבר ברור מה הם מסמלים עבורי. ידעתי שהם חשובים לי אבל לא למה- רק אחרי שקעקעתי ידעתי מה החשיבות שלהם. הם מתעסקים בטרנספורמציה: הנסיך מוכש על ידי נחש כדי שיוכל לאבד את הגשמיות שלו ולחזור לכוכב שלו; הפניקס שורף את עצמו כדי להיוולד מחדש.
את קעקוע הקוביות עשיתי בגיל 21 בערך וזה הקעקוע היחידי שלי שהיה די ספונטני. אני חושבת על כל קעקוע ולא עושה יותר מאחד בשנה, לראות אם אני שלמה עם המשמעות. זה היה אחרי שקראתי את "איש הקובייה" של סופר הצללים לוק ריינהרט. בספר מסופר על איש שמחליט באופן ספונטני לשחק בקוביות, שאם ינחתו באופן מסויים, הוא יורד ואונס את השכנה שלו. זה מפתח דת שלמה של קביעת כל נתיב חייך ע"פ משהו אקראי, לא מונחה שכלתנית. דווקא עשיתי אותם בגלל שהייתי בנקודה של חשיבה על מודלי המוסר שלי, מה אני מאמינה, ולהזכיר לעצמי שיש לי מונחי טוב ורע קבועים.
(גודל מלא)
את המצפן הזהוב עשיתי לפני שנתיים. זה מספר פנטזיה מטורף מטרילוגיית "חומריו האפלים". זה היה פחות מה שלקחתי מהספר כמו שפשוט אהבתי את הדימוי, הוא ההכי צ'יזי שלי. רציתי שמיקום המצפן יהיה על עמוד השדרה.
(גודל מלא)
את הקעקוע של המילים לשיר "Snake" של פי ג'יי הארווי עשיתי לפני שנה. אני עדיין מפענחת את הקעקוע הזה. אני אוהבת חיות, אבל לא במיוחד נחשים. זה מוטיב חוזר בתרבות שלנו, שכמו נשים סירסו את הדימוי המקורי שלו. נחש מסמל המון דברים: כוח, רפואה, הוא בולע את עצמו. כל אחד מהקעקועים הוא הנצחה של אמנות, בייחוד ספרים. כאן אני מנציחה את האהבה שלי לפי ג'יי הארווי, שהיא אמנית בכל רמ"ח איבריה ומשפיעה עליי. היה לי חזון של איך שזה יתחבר לקעקוע בגב: קווי מתאר של נחש שתוקף את הפניקס. אבל המקעקע אמר שבלי קשקשים לא יראו בכלל מה זה, זה יהיה סלסול סביב הזרוע.
בזכות הקעקוע הזה אני חווה על בשרי, מילולית, את הקושי של לחיות בארץ הזאת. 'מה, את לוח מודעות?' 'עשית פתקים למבחן?' 'מה, מה יש לך על היד?' החוק שלי הוא שמי שייגש אליי בצורה מנומסת אני מכבדת ומקבלת, אבל זה פחות מאחוז. בארץ אין מרחב פרטי. אני חושבת שיש לי קעקועים אלימים לכאורה בתוכן, למרות שאני לא חושבת עליהם ככה – הם בעצם מאוד עדינים."
בתכנון? "השלמה של הגב: על הכתף תהיה פתיחה של זנב של נחש אנקונדה תלת ראשית שתתקוף את הפניקס. זה, גם, יסמל את האמביוולנטיות שלי."
2 תגובות לפוסט “גיל”
1 אמיתי סנדי 28 בספטמבר 2009 בשעה 16:41
ראיתי אותה בחוצמזה!
2 מיכל 4 במרץ 2010 בשעה 18:03
מצחיק, גם אני נתקלתי בה! בקוזה נוסטרה אם אני לא טועה
השארת תגובה