יותם
קודם רק אציין את הראיון שהצלמת הנהדרת לאה גולדה הולטרמן ערכה עם ג'קי, בחור מקועקע מברלין. למרבה הצער רוב התמונות קטנות, אך הנה אחת גדולה ויפה.
ועתה לענייננו.
*
יותם, 28, מוזיקאי.
"אני מאוד נמשך לתרבות האמריקאית של הפיפטיז, זה מה שהכי מושך אותי מבחינת מוסיקה ואופנה- איזה התחדשות שהייתה באוויר. אחרי מלחמת העולם השנייה, הרגישו שארה"ב זה המקום להיות בו. קמו פאסט-פוד סטודיואים למוסיקה לכל אורך ארה"ב; אני נמשך אליו לרעיון הרומנטי שאפשר להיות בדרכים ופשוט להיכנס לאנשהו ולהקליט. הייתי בדרכים בעצמי, בעיקר בדרום באריזונה. עשיתי רוד טריפ עם חברה לשעבר, לקחנו סירה ושטנו במדינת יוטה.
את הקעקוע של הגיטרה עשיתי בגיל 19 במכון Deluxe Dattoo בשיקגו, איפה שרוב המשפחה שלי. זו גיטרת רבע-נפח של פיפטיז רוקבילי.
(גודל מלא)
בגיל 26, גם בשיקגו, קעקעתי את הרגליים של אלביס, שיש לי אהבה עצומה אליו. כשהוא היה מופיע בתכנית של אד סאליבן, היו חותכים אותו מפלג הגוף העליון מעלה כי היה ברגליים שלו משהו מאוד מיני; הבנות באולפן היו מתחילות לצעוק ובבית לא היו מבינים מה קורה.
אני גם אוהב את הרגליים אופנתית- המכנס עם הגרביים הלבנות ונעלי העור. יש בזה משהו נורא רוקנרול. החבר'ה הלבנים האלה לקחו מאפיינים מהמוסיקה ומהאופנה השחורות והכניסו את זה למיינסטרים; כל התלבושות שאלביס היה עולה איתם, פרפורמרים שחורים עשו את זה הרבה לפניו. אבל יש משהו באלביס שהוא גדול מהחיים. הוא היה מאוד מודע למקורות שלו ומאוד פתח דלתות לאמנים שחורים."
אני מציינת שלא רואים בכלל שרוולי קעקועים עם מוטיבים ישראלים. יותם מוסיף: "מה אני כבר אקעקע, כובע טמבל? אין כאן שום דבר שאני מאמין בו."
בתכנון? "אני די רוצה לעשות על הצוואר, או על הידיים. אולי עץ יפה, ציפור על הצוואר, פעם חשבתי לעשות דיוקן של מיילס דיוויס. לא יודע עדיין. אני לא מאלה שישנים עם הקעקוע מתחת לכרית."
2 תגובות לפוסט “יותם”
1 עלמה 10 בינואר 2011 בשעה 20:40
אני מתה על הבלוג שלך, גברת
2 דנה 14 בינואר 2011 בשעה 13:01
הקעקוע של אלביס מקסים
חבל שלא מעדכנים יותר..
השארת תגובה