היללי/קופרודוקציה עם ‘דברים בעלמה’
פרק א': עלמה
"כשאת מבשלת, לא נשאר שום דבר.
(הציניים שביינכם מגחכים: נשארים הכלים. בשר הירכיים המתעבה. הכוויה מהתנור).
ובכל זאת- הדבר עצמו לא נשאר. לשרוק מנגינה אל הרוח. לשרטט פרצופים על האדים שעל השמשה. לדקדק עד אחרון המגדלים בארמון שאת בונה בחול, ולתת לו להתפרק ברגע שהגל הבא מגיע.
הבמאית י' דיברה איתי על זה פעם בהקשר של הצגת תיאטרון. האושר הזה, היצירה שיודעת שהיא תעלם בשנייה שתסתיים ההכנה. ואפשר הרי שעות, במלוא הרצינות, ולבד: להתפיח, ללוש, לקצוץ, לעבות, לקרר, לכתוש. ועוד לפני כן: לתכנן, לחשוב, לקרוא, ללכת לשוק לבחור ירקות. ואפילו המחשבה שלפני המחשבה על האוכל: המקום, הזיכרון, הגעגוע, התשוקה.
הדבר עצמו לא נשאר. ככה זה אצלי. אולי בגלל זה אני תמיד זוכרת (ואם לא את הדבר, לפחות את המילה).
אם הייתי יכולה אחרת, אולי היה לי קעקוע. כזה שנשאר ולא משתנה ואי אפשר לסבן חזק והחוצה. אם הייתי חיה בשלגים של פינלנד, היו לי עשר שמשות קטנות על אצבעות כף הרגל. אם היו לי נמשים על הזרוע הייתי משרטטת ביניהם מפות כוכבים. אם הייתי פיראטית הייתי מקעקעת שם של גבר אחר בכל חוף."
(הקעקוע של הילל על קאפקייקס, עלמה מבשלת+כותבת ועדי מצלמת)
פרק ב': היללי
הילל, 24, די ג'יי בחסד.
"עשיתי אותו לפני 8 חודשים אצל ג'ורג'י בסטודיו קיפוד. זה היה בדרך חזרה מבית הקברות בשלושים למוות של אמא של חברה, שבאה גם לקעקוע."
"אני זוכר את הרגע הזה, בשנייה, שאני רוצה לב שבור ושיוחאי [מטוס] יצייר אותו. התקשרתי ליוחאי, שאלתי אם הוא מוכן, עשינו כמה סקיצות. אהבתי את זה שזה נראה כאילו אני תיכוניסט משועמם בשיעור שמקשקש על היד. יוחאי בחר את המיקום- זה חלק בעור הגוף שאיפה שהאור מכה בו זה משפיע על מצב הרוח."
בתכנון? "סירת מפרש, נבל ואיזושהי צורה מופשטת."
2 תגובות לפוסט “היללי/קופרודוקציה עם ‘דברים בעלמה’”
1 brownies 28 ביולי 2009 בשעה 23:00
בתור חובבת קעקועים ומאפים (כמשתמע משמי 😉 ) נהנתי מאוד, הפוסט המעניין ביותר עד כה!
2 sharon 21 במאי 2011 בשעה 3:08
אהבתי 🙂
השארת תגובה