מילים

חלק א': דניאל

דניאל, 19, צלמת.

צלם אורח: סורין סטפנסקו (גודל מלא)

"חשבתי לקעקע משהו משיר השירים הרבה זמן. הטקסט שבחרתי הוא מתוך פרק א, פסוק ד'. עשיתי אותו לפני כשנתיים אצל איציק בסטודיו בחולון; זה היה בתקופה בה הייתי במשבר והייתי צריכה שמישהו יקח אותי ויראה לי את הדרך. זה גם חיפוש אחר בית (משכן) מטאפורי או מוחשי, שאותו הרגשתי שאני צריכה לחפש גם לבד וגם בזוג, ולכן – 'נרוצה'."

צלם אורח: מאירי בדנר (גודל מלא)

בתכנון? "בהמשך אולי אקעקע משפט אחר משיר השירים או קטע מתוך שיר של יונה וולך.. אין לי רעיון ספציפי עדין. אני בהחלט חושבת שהקעקועים הבאים שלי יהיו גם כן טקסט. אני אדם מאד לירי. המילים יכולות לתמצת רעיון וגם להראות אותו כמשהו מאד רחב בעל כמה משמעויות. יש בקעקוע של טקסט משהו נורא עוצמתי ודרמתי."

*

חלק ב': שי

שי, 26, צלם.

"זה הקעקוע הראשון שלי שיש לו משמעות. עשיתי אותו לפני 3-4 שנים ב'פסיכו' בסנטר, כמה שנים אחרי שגיליתי שיש לי איידס. האיידס זה סוג של מתנה- בלי ההתמודדויות שלי מול המחלה, מול אנשים ובכלל לא הייתי מגיע לאן שהגעתי בחיים. זה קשה וזה מחשל. זה אומר להאמין שיש לי את היכולת וזה אומר להפסיק לכעוס על העולם ועל המחלה הזאת, להפסיק להשתמש בתירוץ הזה כדי לא לעשות דברים. את המיניות שלך אתה לא יכול לשנות ואת האיידס שלך אתה לא יכול לשנות, אבל אתה יכול לנסות להתעורר כל יום ולחייך ולהבין את הייעוד שלך, ללמוד להעריך את עצמך. היקום הוא צינורות, וכמו שהירח זורם לים אנשים הם צינורות שדרכם אנחנו מעבירים ידע ועזרה.

(גודל מלא)

אני מצטער קצת שעשיתי אותו על העורף ולא על היד מול העיניים שלי. מצד שני זה טוב כי ככה אני מראה אותו לאנשים וגורם להם לחשוב למה זה, כמו גרפיטי שאת רושמת על עצמך."

*

חלק ג': יוסי

(גודל מלא)

יוסי במקור מהצפון. הוא שם כיפה בשביל העבודה בבסטה במחנה יהודה בירושלים. כשאני מציינת שזה אירוני שהוא מקועקע בסמלים יהודיים, הוא אומר "את רואה את החרדים האלה שם? אני יותר דתי מכולם." ידיד שלו נכנס לשיחה. "רק שתדעי לך שבמקווה כשכל החוזרים בתשובה מתפשטים הם מקועקעים מכף רגל עד ראש."

13 באוגוסט 2010 | כללי | תגובות