עופר
עופר, 23, אודיופיל ושתיין מוסמך.
"את הראשון עשיתי בגיל 16. כמו כל ילד בתיכון הייתי מצייר על היד בשיעור. את זהציירתי מספיק פעמים בשביל לדעת שאני צריך לקעקע אותו. הציור היה נשטף ממניבמקלחת; אחרי שקעקעתי אותו הייתי מתעורר בבוקר, מחלומות על זה שהוא נשטף, רואה שהוא עוד שם, ונרגע.
את הקעקוע האחרון עשיתי לפני פחות מחצי שנה אצל בוריס מ'ויז'ן'. פיתחתיאת הרעיון אחרי שקראתי את הספר 'כריש זיכרון', בו כריש רעיוני רודף אחריהדמות הראשית במטרה לטרוף לו את הזכרונות. הכריש שעליי מורכב מהגדרותשונות של המושג מם (Meme). זוהי יחידה של רעיון שמשכפלת את עצמה, כמושנגיד בגנטיקה יש גן שכל תפקידו הוא לשכפל את עצמו. את מכירה את זהששיר נתקע לך בראש? יש לזה סיבתיות – למה דבר אחד קליט יותר ואחר פחות. אם ישלך רעיון מסויים הסבירות שהוא 'יחיה' גבוהה יותר בקרב רעיונות מסויימים. Meme הוא משהו שבאאליך, עם התפישות והרעיונות הקיימים בך, ומסוגל לטרוף אותם. לפעמים כשאנימסתכל על אנשים אני רואה משהו שלם בדמות סלט שמרכיבים אותםמֶמִים.
העובדה שעוד 30 שנים חלק מהקעקוע יאבד את החדות שלו זה חלק מהרעיון – במהלךשכפולים, גם גן עובר סוג של מוטציה בגלל טעויות בשכפול.
את הקיעקוע עברתי בעזרת דמיון מודרך. אתה מדמיין את הכאב שלך ככדורומקטין אותו לגודל שנסבל בעינייך." עופר מראה לי כדור בגודל פינג פונגשנמצא על השולחן שלו, שעליו צייר חלק ממילות הקעקוע. "מבחינתי לא הייתיבחדר אלא הייתי במקום שכל מה שיש בו זה אני והכדור הזה. רציתי לתת אותובסוף למקעקע אבל לא יצא".
2 תגובות לפוסט “עופר”
1 jim 29 במאי 2010 בשעה 11:51
וואו, מקורי מאוד!
נשמע מעניין כל הרעיון של דמיון מודרך
2 שרי 15 ביוני 2010 בשעה 22:15
קעקוע יפייפה, מקורי ומלא השראה…
איפה הקעקוע שאני ראיתי בבוקר? בסוף לא הסברת לי מה הוא…
הייתי בטוחה שאקבל פה פירוט מלא
(אלא אם אני מסתכלת פה בעופר הלא נכון) :-))))
השארת תגובה