דניאלה
דניאלה, 23, על ציר הרצליה-תל אביב. קיבלה אותי בביתה לצלילי וינילים של צ'רלס מינגוס ובוב דילן, עם קולה בכוסות פלסטיק ("עברתי ארבע דירות החודש") וחתול שתום-עין שטיפס לי על העמודים כשניסיתי לכתוב.
"בשנה האחרונה התקעקעתי 13 פעמים. התחלתי להתקעקע בגיל 14. בגיל 19 עשיתי מגן דוד שבור על העורף עם האות נ', על שם שתי נשים שהרימו אותי בתקופה לא טובה בחיים. אני דתל"שית; בקריאת שמע תמיד מורידים את הראש כדי שהעורף יהיה בכוונה חשוף. המגן דוד שבור כי אלה חיים שבורים וכולנו איכשהו ילדים מוכים של החיים.
יש הרבה סיבות למה אני מתקעקעת. אבא שלי הוא טיפוס עצבני; אחי הגדול ואני היינו חשופים למגע שלו, מגע אלים ולא נעים. זה גרם לי להרגיש לא שלמה עם הגוף שלי. זאת דרך להראות משהו אחר. במקום שיבחנו לך את הגוף, יסתכלו לך על הקעקועים. זה גם מזוכיזם, התחושה של המכונה על היד. הכאב הזה מנתק. 90% מהקעקועים באו מאיזה דאון.
אני לא משלמת על הקעקועים שלי. המקעקעים הם חברים. הקו היה הפעם הראשונה שענתי אי פעם קיעקעה אותי. היא הדבר הכי מדהים בחיים שלי. כשהכרתי אותה הבנתי מה זה מקעקע, מה זה באמת אמן. בסטודיו שלה אין קטלוגים, יש ספרי אמנות. עמדתי מול המראה שלה באיזה יום, הרמתי את החולצה ואמרתי שאת הבטן בחיים לא אקעקע. היא לקחה לורד וקיווקווה לי מסביב לבטן ואמרה 'דברי איתי'. שבוע אחר כך התקעקעתי שם.
שכבתי על השולחן ואמרתי לה 'פשוט תציירי'. כשהיא מקעקעת אותי, זו חוויה אלוהית, זה הדבר הכי מחרמן בחיים שלי. יש לנו חיבור מדהים. רוב הקעקועים זה כמו מדבקה על היד. עם ענת זה ללכת איתי ביחד לטיול על הגוף שלי.
זה הקעקוע שהכי הרבה אנשים שואלים אותי עליו: 'למה חצית את עצמך לשניים?' שאלה הכי מפגרת. לא חציתי את עצמי לשניים וגם אם כן הייתי עונה, 'סתם'. יש כאלה שאני עונה להם בשנינות שאני נשואה לשניים או שאני מחכה לניתוח לב פתוח.
(גודל מלא)
כשאת עם תמונה עלייך, יש לך לאן לברוח, את לא צריכה לומר מאיפה זה. זו הסיבה שאולי יותר קשה לאנשים לשים מילים על הגוף. רציתי משפט על הבטן. הרגשתי רע עם עצמי ובאתי לענתי לסטודיו. ברקע התנגן השיר the origin of love [שהמשפט מופיע בסופו על המסך במחזמר הפאנק "הדוויג והשארית העצבנית"]. קיעקעתי אותו באותו רגע.
קיעקעתי את עצמי על הרגל. זו חוויה שונה לגמרי- אין כאב בכלל, את כל כך בתוך מה שאת עושה. מבחינתי זה היה הגוף של מישהו אחר, מנותק לגמרי.
(גודל מלא)
זה מלפני פחות מחודש. הפירוש של המילים במקור מארמית – אֶבְרָא כְּדִבְרָא – הוא הבריאה של המילים, שמה שיוצא לך מהפה יש לו כוח. זה נגד שד של מחלות, תלוי איך את כותבת את זה. הקסמים זה סתם המצאה שעשו לזה. זה כן מתקשר לכישוף, אבל לא לקסם."
*
כמו תמיד, מוזמנים להירשם לעדכונים בפייסבוק
9 תגובות לפוסט “דניאלה”
1 אוכל בחוץ 22 בינואר 2012 בשעה 10:49
מהמם, מהממת, מהממים.
2 ליאור גולן 22 בינואר 2012 בשעה 14:14
אדם מדהים מפנים ומחוץ… מדהימה שלנו..
3 בן 22 בינואר 2012 בשעה 14:15
וואו פעמיים
4 מרקוביץ' 22 בינואר 2012 בשעה 14:20
פאאאק.
5 בר שחר 23 בינואר 2012 בשעה 14:35
מושלם:)
6 אטלס 11 בפברואר 2012 בשעה 8:24
יש לך בלוג מקסים.
אשמח להחלפת קישורים.
7 רון 14 במרץ 2012 בשעה 14:14
נו טוב, להגיד את זה שוב או לא? ממש דילמה. אני קרוע מבפנים.
טוב. שיהיה:
הבלוג הטוב בתבל.
8 קעקועים 15 במאי 2012 בשעה 23:33
רעיון מגניב לאצבעות….
9 מקס 24 במאי 2012 בשעה 1:48
אני מאוהב.
השארת תגובה