זאב
זאב, 31, בייביסיטר ומטרוסקסואל ("כרגע מאוד בקטע של נצנצים").
"את הקעקוע הראשון עשיתי אחרי שעליתי לארץ לבד בגיל 17. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי חופש, שאני יכול לקחת על עצמי לעשות כתם שלא יורד. עשיתי קעקוע קלטי על הזרוע בסטודיו חדש בפתח תקווה. כעבור כמה זמן הבנתי שהקעקוע הזה הוא בולשיט; הוא היה מטריד אותי ברגע שהייתי מוריד חולצה ומיד הייתי מתלבש.
המראה החיצוני שלי באותה תקופה נהיה גס וברוטלי. היו לי ראסטות והורדתי אותן כי זה כוסי לגבר. הביקורת שהעברתי על עצמי נהייתה יותר חמורה ומקפידה. הייתי עומד מול המראה כמו מטורף, עם כל הדאודורנטים ושמפו, חצי מסופר פארם היה בבית שלי. אבל בסגנון גברי, נקי, מצוחצח, מבריק. הורדתי את העגילים שהיו לי – מה זה, זה של נשים – והלכתי לעשות הרחבות. רציתי להראות שאני גבר-גבר. ראיתי שהיה ביקוש מצד המין החלש. העולם פטריארכלי ואומר שיש מין חלש ומין חזק. זו הדמות שרציתי להראות כלפי העולם.
ומה הכתמים האלה על הגוף שלי אומרים על הגבר-גבר הזה שאני מנסה לשדר? גועל נפש. לא הייתי מוריד את החולצה עד שאני לא מסדר את הקעקועים. תכננתי אותו לאורך זמן רב עם מיכאל, חבר טוב שלי שמקעקע בסטודיו קיפוד. הוא מבוסס על קעקועים של שבטים מהאי מאוריציוס. אחרי כל הויכוחים והסקיצות התחלנו לעשות את הקעקוע שלב שלב: לקח מעל שנה, אבל מה שנתן לי ביטחון בתקופה הזו היה שידעתי שכיסיתי מה שרציתי. ברגע שהתחלנו הרגשתי יותר בטוח להתפשט.
בתרבות הטאטו המסורתית בפולינזיה היית מתקבל לעשות קעקוע לפי החלטת השבט. הכוהנים היו עושים טקס עם שירים ואתה היית סותם את הפה ומקבל בלב שלם את מה שמומחה הקעקועים עושה לך. זה כמו תעודת זהות. אתה לא יכול לעשות את זה לפי החלטתך שלך. בתהליך הצביעה כל מחט, כל עקיצה, כל שנייה שווה למה שהמומחה המסורתי היה עושה בשיטה המקורית לאורך שמונה דקות. היית מת מכאבים ועובר את הכל בעזרת האמונה בלבד. בברה"מ לשעבר יש תפישה דומה מהבחינה של לא לעשות קעקוע שלא לצורך. אתה לא סתם מקעקע משהו על מלחה"ע ה-II על הגוף, כי לא היית שם, ומי שכן היה שם לא היה עושה קעקוע כזה בחיים כי יש לו מספיק צלקות על הגוף.
המראה הגס שלי מת לפני שנתיים-שלוש. היה לי נסיון חיים הרסני שגרם לשינוי בתפישות שלי. נשברו עקרונות של כוח. הורדתי למשהו יותר עדין. בפנים אני פי אלף יותר גס בעקבות הנסיון שלי, אבל עכשיו אני במראה שאפשר לנשק.
אני מחפש שלמות. באהבה את לא יכולה לגעת. יש עליה סרטים וספרים ואין שום מסקנות לגביה. אבל אם מדברים על הגשמי, אהבה היא יופי. הרמוניה, תיאום, שלמות. המראה החיצוני שלך ניתן לך לזמן מסויים. קעקועים מפתחים אותך, אתה יכול לשפר או לקלקל איתם את המראה החיצוני. זה אחד הכלים בידייך. הזמן שלך הוא עכשיו, אז תקן את עצמך כלפי חוץ – עם טבעות, עם בגדים, עם קעקועים."
השארת תגובה