הדסון: ג’רי

ג'רי, 37, פסל וצייר קלאסי מעיירת הדסון, ניו יורק.

jerry01.jpg

"הפעם הראשונה שראיתי קעקועים הייתה בגיל 5, כשהסתכלתי בספר על מופעי קרקס שמצאתי בבית של ההורים שלי בג'ורג'יה. היו שם פריקס, היה שם את ג'וג'ו הנער בעל פני הכלב, והיה את האשה המקועקעת. הציורים סיקרנו אותי; כל הזמן ציירתי בעפרונות צבעוניים. רק מאוחר יותר גיליתי שזה קבוע.

ציירתי לאנשים אחרים קעקועים לפני שציירתי את שלי. רציתי לעשות אבל לא היה לי כסף. בקולג' קניתי מכונת קיעקוע עבור $200 והתחלתי לקעקע אנשים עבור בירה וסיגריות. את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בברטר עם ידיד. בחור בשם ריק לימד אותי איך לעבוד נקי ואיך המכונות עובדות; משם התחלתי לבנות מכונות משלי מחלקים ועכשיו אני מתחיל למכור אותן. הוא גם נתן לי לתרגל עליו. לא רציתי לתרגל על אנשים כי לא רציתי לדפוק להם את הקעקוע. אפשר לתרגל על עור מזוייף אבל זה לא אותו הדבר.

אני הרבה יותר מעדיף להתקעקע מאשר לקעקע- אני פרפקציוניסט, וזה קבוע, אז זה מלחיץ אם אתה טועה. אתה מצייר עם משהו שרוטט לך ביד; אתה עם כפפות, הכל מכוסה וזלין ומחליק. כל סוג עור זה שונה, זה לא כמו לצייר על נייר. משקל גוף משנה. ניסית אי פעם לצייר על טי שרט? זה נמתח. דרך טובה לתרגל היא על תפוזים- אתה מתנסה בכמה עמוק אתה יכול לצייר אל תוך העור בלי לשבור אותו."

jerry02.jpg
(גודל מלא)

"את הקעקוע על היד עשתה לי חברה לפני 4 שנים. זה לקח שעה וחצי וכאב בטירוף; היא פחדה שהדם יידחוף החוצה את הדיו. סה"כ יש לי 10 קעקועים, הרוב בסגנון טרייבל עם הרבה שחור, הכל סימטרי לשני צידי הגוף. כפסל מעניין אותי היחס בין הציור לאיזור: כל הציור משתנה כשהוא על תלת מימד במקום דו מימד. אני לא אוהב ציורים קטנים, כמו חותמת. אני אוהב גודל, שזורם עם הגוף.
אני שוכח שיש לי אותם. זה כמו לשמוע שיר שממש אהבת שוב ושוב ושוב- הוא עדיין טוב, אבל אתה לא נהנה ממנו באותה מידה."

2 בפברואר 2010 | כללי | תגובות

השארת תגובה

  1.  
  2.  
  3.  

1. escucha mi amor

2. כללי

3. אני גם עושה את זה

4. עוקבת/אוהבת

5. קישורי קעקועים