טל

טל, 27 אוטוטו, תלמיד לעיצוב גרפי בשנקר.

tal01_1-1.jpg

"אני מת על הסבנטיז, וזה הכי סבנטיז. פרחים לא נראים לי כמו משהו כל כך נשי או עדין. זה בא מעולם של אייקונים, שכל אחד מייצר את המשמעות השונה בשבילו. לקחתי את ההשראה מאהיל שהבאתי מניו יורק- ברגע שראיתי אותו ידעתי שאני רוצה לקעקע אותו, אז היה שווה לסחוב אותו עד הארץ.

tal02-1.jpg

עשיתי אותו לפני חודשיים אצל אבי וענונו ב'פסיכו'. הייתי צריך לחכות 4 חודשים רק בשביל לקבוע סקיצות, ועוד 3 חודשים בשביל הקיעקוע עצמו. ראיתי עיצובים שלו על חברים שלי ואיך אנשים מגיבים לקעקועים שלהם ולא רציתי להתפשר על מקעקע אחר. עשיתי לזה עיבוד ממוחשב והוא העביר לאיור. ידעתי שזה תור של חצי שנה מראש ושזה לא יקרה אם לא אקבע פגישה. כשהגיע התור לסקיצות בכלל שכחתי מזה.

הקיעקוע היה כיף. הכאב היה בסדר כי יכולתי לעמוד בזה. צביעה זה הרבה יותר כואב, כאב נורא. זה 5 מחטים ביחד. הכאב שאחרי הקעקוע אפילו יותר, יש מלא זרמים ביד.

לא חשוב לי אלמנט החרטה או התמידיות. קעקועים זה משהו עם הסטוריה, לא טרנד חולף. כשאנשים עושים קעקוע זה מפחיד אותם אז הם עושים אותו בצורה ספונטנית, אבל אני מאמין בלשקול קעקוע למשך הרבה זמן. אנשים תמיד שואלים, איך אתה יכול לעשות משהו כזה, מה אם תתחרט? אבל אי אפשר להתחרט על דבר כזה- זה חלק ממני. זה תמיד מפתיע מחדש כשאני קם בבוקר ומסתכל במראה, כל פעם בשוק מחדש שעשיתי את זה. אבל אני מת עליו- אני מחייך כשאני רואה אותו."

27 במרץ 2010 | כללי | תגובות

תגובה אחת לפוסט “טל”

  1. 1 jim 27 במרץ 2010 בשעה 19:17

    יפה מאוד! העיצוב נראה כמעט שבטי.
    יש כאן הרבה אלמנטים שנורא מזכירים לי דברים שונים וסגנונות שונים.

    אני לא מאמין בלקבוע תור לעוד חצי שנה לקעקוע.
    תור קובעים לרופא. אצל המקעקע מתייצבים בבוקר עם רעיון, עד הצהרים מגבשים אותו, ובערב (או למחרת) יוצאים משם עם גוף כואב ודואב אך מלא אנרגיה ושמחה.

השארת תגובה

  1.  
  2.  
  3.  

1. escucha mi amor

2. כללי

3. אני גם עושה את זה

4. עוקבת/אוהבת

5. קישורי קעקועים